1ליה וסיפא דקתני אינו מפסיד כלום אלא נותן לזה מנה ולזה מנה והשאר יהא מונח עד שיבא אליהו כגון שהפקידו שניהם אצלו בכרך אחד זה מנה וזה מאתים דלא הוה ליה למידק דכיון דאפקידו תרוייהו בהדי הדדי בחד זימנא בכרך אחד אמר להו אתון גופייכו לא קפדיתו אהדדי אנא אקפיד הלכך לא מיחייב לשלומי מדידיה כלום דאינהו קא פשעי בדידהו איהו לא קא פשע וכן הלכה:2מתני' וכן שני כלים אחד יפה מנה וא' יפה אלף זה אומר יפה שלי וזה אומר יפה שלי נותן את הקטן לאחד מהן ומתוך הגדול משלם דמי קטן לשני והשאר יהא מונח עד שיבא אליהו א"ר יוסי א"כ מה הפסיד הרמאי אלא הכל יהא מונח עד שיבא אליהו:3מתני' דף לח. המפקיד פירות אצל חברו אפי' הן אבודין הרי זה לא יגע בהן רבן שמעון ב"ג אומר ימכרם בפני ב"ד מפני השבת אבדה לבעלים:4גמ' אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן מחלוקת בכדי חסרונן אבל ביתר מכדי חסרונן ד"ה מוכרן בב"ד:5דף לח: איתמר רבה בר בר יעקב א"ר יוחנן הלכה כרשב"ג ורבא אמר ר"נ הלכה כדברי חכמים והלכתא כדפסק ר"נ דבתרא הוא תנו רבנן המפקיד אצל חברו פירות והרקיבו יין והחמיץ שמן והבאיש דבש והדביש הרי זה לא יגע בהן דר"מ וחכ"א עושה להן תקנה ומוכרן בב"ד וכשהוא מוכרן מוכרן לאחרים ואין מוכרן לעצמו כיוצא בו גבאי צדקה שאין להם עניים לחלק פורטין לאחרים ואין פורטין לעצמן גבאי תמחוי שאין להם עניים לחלק מוכרין לאחרים ואין מוכרין לעצמן:6חזינן לרבוואתה דאוקמו לחכמים דברייתא בדרשב"ג דמתני' ואפקוה מהלכתא משום דקא פסק ר"נ הלכה כחכמים דמתני' ואנן לא סבירא לן הכי דהאי דקתני בברייתא לענין יין והחמיץ שמן והבאיש דבש והדביש ליתא במתני' כל עיקר דהא אמרינן בגמרא דבתקנת קנקנים פליגי דר"מ סבר להפסד מרובה דאינון הפירות היתר מכדי חסרונן חששו והאי יין והחמיץ שמן והבאיש דבש והדביש כיון דקם קם ולא מתוסף ביה פסידא הלכך לא יגע בהן ואי משום הפסד7קנקנים הפסד מועט הוא ולהפסד מועט לא חששו ורבנן דפליגי עליה סברי להפסד מועט נמי חששו ומזבין ליה להאי יין שהחמיץ ושמן שהבאיש ודבש שהדביש ואע"ג דקם קם ולא מתוסף ביה פסידא משום תקנת קנקנים דלא ליפסדן והא מילתא ליתא במתניתין הלכך הלכה נמי כרבנן דברייתא.8גרסינן בפסחים דף יג. אמר רבין בר רב אדא א"ר יצחק מעשה באדם אחד שהפקיד דאסקיא מלאה חמץ אצל יוחנן חקוקא ונקבוה עכברים והיה חמץ מבצבץ ויוצא ובא ושאל לרבי שעה ראשונה אמר לו המתן שניה אמר לו המתן שלישית אמר לו המתן רביעית אמר לו המתן חמישית אמר לו צא ומוכרה בשוק:9תניא היורד לנכסי שבויים אין מוציאין אותם מידו ולא עוד אלא אפילו שמע שממשמשין ובאין וקדם ותלש ואכל הרי זה זריז ונשכר ואלו הן נכסי שבויים הרי שנשבה אחיו או אביו או אחד מן המורישין והלכו להם למדינת הים ושמעו בהן שמתו היורד לנכסי נטושים מוציאין אותם מידו ואלו הן נכסי נטושין הרי שהיה אביו או אחיו או אחד מן המורישין כאן והלכו להן למדינת הים ולא שמעו בהן שמתו וקפץ וירד לתוך הנחלה אמר רבן שמעון בן גמליאל שמעתי שהנטושים כשבויים היורד לנכסי רטושין מוציאין אותו מידו ואלו הן נכסי רטושין הרי שהיה אחיו או אביו או אחד מן המורישין כאן ואין ידוע להיכן הלכו מאי שנא הנך דקרו להו נטושים ומאי שנא הני דקרו להו רטושים דף לט. נטושים דבעל כרחם דכתיב שמות כ״ג:י״א והשביעית תשמטנה ונטשתה רטושים דמדעתן דכתיב הושע י׳:י״ד אם על בנים רוטשה10אר"נ אמר שמואל שבוי שנשבה מורידין קרוב לנכסיו יצא לדעת אין מורידין קרוב לנכסיו ובורח מחמת מרדין הרי הוא כשבוי ומורידין קרוב לנכסיו תנא וכולן שמין להן כאריס דכיון דלא סמכה דעתייהו דחיישי דילמא אתי מרה דארעא ומפיק לה מינייהו תקינו להו דשמין להו כאריס כי היכי דלא ליפסדינהו:11א"ר יהודה אמר שמואל שבוי שנשבה והניח קמה לקצור ענבים לבצור תמרים לגדור זיתים למסוק בית דין יורדין לנכסיו ומעמידין להם אפוטרופוס וקוצר ובוצר וגודר ומוסק ואח"כ מורידין קרוב לנכסיו אבל מקמי הכי אין יורד לנכסיו דחיישינן דילמא שמיט ואכיל
